תראי אותי / לילך גליל

"תראי אותי, אני אומרת לה. איזה יופי, היא עונה לי. אבל אני יודעת שהיא משקרת. אני ניגשת אליה, רוכנת לידה. האצבע שלה נשלחת אל מצחי ומשרטטת קו ישר ממנו ועד לסנטר, למטה. איזה יפה את, היא אומרת לי שוב. הפעם אני מאמינה לה. את פניה אני חופנת בכפות ידיי, נוגעת בשקט בעפעפיה השקופים. רק כשאני מניחה את השפתיים שלי על השפתיים שלה בדיוק מופלא. הכל מתבהר סביבי והיא יכולה לראות אותי. הדברים הם בדיוק כפי שהם: מצויים במקומם הנכון".

בספרה השלישי מביאה גליל קובץ סיפורים קצרים, בהם הדמויות מדברות על הקושי לחיות כאדם שלם כאשר הן מחפשות נואשות את קיומן בעיני האחר. אישה צעירה מבקשת להיראות על ידי חברתה הצלמת, אך זו רואה אותה רק מבעד לעדשה המצלמת; גבר מחזר אחר אשתו ההרה ומבקש להיראות על ידה באמצעות הפתקים שהוא משאיר לה ; נערה מצליחה להיראות רק על ידי אהובתה העיוורת.


עוד מאותה סופרת:
>> בית אהבה