בלוגים
<< 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 >>
24 שעות עברו מהנחיתה, כבר שלושה לילות שעברו בלעדייך, הימים כל כך ארוכים בשבילי הם נצח כי זהו הזמן שבו את ישנה. לא עוברת שניה בלי מחשבה עלייך, לא עובר יום בלי הפחד שהכל בסדר איתך, בחיים שלי לא בכיתי ברציפות כזו יום אחרי יום. אני מנסה להשתלט על הדף ולהמשיך לכתוב אבל הדמעות מפריעות הם מרטיבות את המילים החזקות ובא לי שישאר סימן מסוים מכל הרגש העצום הזה. אני נזויה לגמרי אני נראית כל כך חזקה, אני מחייכת, צוחקת ורוקדת, אבל כל שניה לבד אני בוכה. החברים שואלים אני אומרת מרגע לרגע יותר קשה זה לא אמור להיות הפוך? נשברתי כששאלת אותי אם לצאת לפאב? נשבעתי לעצמי בכל כוחי לגרום לך רק טוב, שתהי חזקה ושתהני, היה לי קשה לחשוב שאת יוצאת, אני רוצה שתצאי איתי ואז אני חוזרת בי ושמחה שיצאת. את בלילה שלך ואני בבוקר שלי.יושבת בפאב ואני במקלחת עדיין מוקדם מסתכלת במראה ומבינה שיש דבר אחד שלא השתנה בי, אני עדיין נאמנה לעצמי ואז בין כל האדים אני מביטה במראה ונשבעת להמשיך לחייך, לצעוד ולא משנה מה יהיה.. אני יודעת שאת רוצה לראות אותי מחייכת ואז אני נרגעת.. חיכיתי לשמוע את קולך שירגיע לי את הנפש, ברגע שראיתי אותך את פנייך, דמעותייך. רציתי לשבור את המסך ולהצליח לגעת בך, לנגב לך את הדמעות, לחבק אותך חזק. אבל את בוכה ואני רק יכולה להגיד שהכל יהיה בסדר. את לא מבינה מה את עושה שם, גם אני לא מבינה בתוך תוכי נקרעת כמה רחוק הלכת, גם המיטה שלי ריקה וקרה, אבל גם הלב שלי קר, אני זקוקה לך, לחום שלך, לאהבה. חשבתי שרק אני נשברת כשראיתי אותך שבורה, הבנתי מהי כוחה של אהבה! אני מרגישה עכשיו כאילו מישהו בא והפריד אותנו בכח...
מאת: צוריאל | 2012-04-27 | מס' צפיות: 1023 | מס' תגובות: 2
וברגעים האלו שלי עם עצמי אני יושבת על פינת סלע חשופה ומביטה אל נחש האספלט השחור והסואן שמתחתיי. מדליקה סיגריה בודדה, מבטיחה הבטחות שווא, ''כשאסיים את הקופסה הזו אפסיק.''
ונזכרת בה, בקולה, בריחה, במגעה, בשיערה. והיא, יפה וענוגה כל כך בדמיוני המודרך, מביטה בי בכמיהה לא פחותה משלי, פניה לובשות הבעת ציפיה כאומרות, 'נו, עד מתי אחכה לחיבוק?'
היא באה אליי, מחבקת ברוך ובעוצמה שלא ידעתי כדוגמתם; אוחזת בי חזק שלא אפול, שלא אברח, שלא אמעד או אתרחק, שאהיה במרחק קבוע ואפסי ממנה. עוטפת אותי, מגוננת, דואגת, אוהבת. נמצאת בכל הווייתה איתי, מולי, בתוך חיי ובין זרועותיי.
היא שם.
ואני? אני מכורה אליה, מבטיחה לעצמי הבטחות שווא, 'די, הפעם זה עבר כל גבול, מספיק' ומדליקה לעצמי סיגריה בודדה בעצבים ועלבון.
כי היא לא באמת שם. היא בדמיוני.
היא במחשבותיי ואני מרגישה אותה, עוצמת את עיניי והיא חיה כל כך, מרגישה את חום גופה, מריחה את השמפו איתו היא חופפת את שיערה, מרגישה את הנוכחות שלה סביבי. אני חיה את הרגע, מחייכת בהיזכרי במכתבים, בחיוכים, בנגיעות, בקרבה, הלילות בים, מחייכת בזכרי את חיוכה.

אני אוהבת, כל כך.
אני נפרדת לשלום.
וברגעים האלו שלי, אני מבכה אותך.

מאת: טליוש | 2012-04-08 | מס' צפיות: 951 | מס' תגובות: 4
היום שבו אלך ממנה יהיה יום רגיל. כמו כל יום. שום דבר מיוחד לא יקרה בו. ישראל לא תפציץ את אירן. מזג האויר יהיה סביר לעונה, בלי התרגשויות גדולות. בלי דרמה. מזל תאומים. היא תגיד. או תחשוב, ואולי אני אפילו אסכים איתה, פעם ראשונה, בשביל ההתרגשות שבשינוי. אני אתעורר לידה בבוקר, והסתמיות תחנוק אותי וככה בשקט, בפשטות אני אלך ממנה. יום רגיל. עד עכשיו אני לא מצליחה להבין מה היא רוצה ממני, וכמה שהיא מסבירה לי אני לא מצליחה להרגיש איך באמת כל זה קשור אלי. אל מי שאני. כ"כ הרבה תאווה, כ"כ מעט הקשבה, היא מספרת לי כמה אני מיוחדת ובא לי להקיא מחוסר הקשר. בא לי לצרוח עליה- את לא מכירה אותי בכלל!! במה היא נאחזת? ואני? עוד יום של כיף. של נוחות מזויפת. היא תקנה לי סיגריות בדרך כי אין לי, היא תזרום עם מצבי הרוח המשתנים שלי. אחרי שאמרתי לה שזו הפעם האחרונה שאנחנו נפגשות והיא חזרה. היא מסבירה לי למה זה כדאי כשאני אומרת לה שאין לזה שום היתכנות,היא מתעקשת. בעיניה- יש משמעות. ואחרי הלילה הזה, אחרי ששכבתי מתחתיה רועדת מעצבים ומכאב,מנסה לעצור את הדמעות שזולגות לי בשקט, אחרי הזמן הנוראי הזה עד שהצלחתי להגיד לה- תעצרי, ואולי היא חשבה שטוב לי כי בד"כ אני רועדת כשזה טוב. אולי. שוב חוסר היכולת לראות מעבר לבנאלי- אותי. אני לא רוצה להסביר את עצמי, לא רוצה להגיד- תניחי לי כשאני כותבת, והנה הלך לי שיר לאיבוד כי היא הייתה צריכה תשומת לב בזמן שאני הייתי צריכה שקט, ברור לי שזאת אשמתי. אני נתתי לה להאמין מהתחלה בקיצוניות של היצר, ועכשיו כשאני צריכה רגע לעצמי, או מישהי להישען עליה כי היום שעבר עלי מצריך רגע של רוך, היא לא מסוגלת להיות האישה הזאת עבורי. וברגע הזה הבנתי לעומק, את מה שידעתי מהרגע הראשון- חוץ מסקס, פסיכוטי ומדהים ככל שיהיה, אין כלום ביננו. ושוב היא תגיד לי שהיא "לא כזאת", לא בחורה של זיונים בלבד. ואז היא תבוא לפה ותזיין אותי. אבל אחרי הלילה ההוא, אפילו הסקס הפך לטכני, והתרוקן ממני. ושוב ושוב אני אדע בתוך תוכי, שהיא לעולם לא תהיה האישה שאוכל להניח את הראש בחיקה ולנשום. לעולם לא יהיה לי כאן בית. אבל היא תעביר את האצבעות שלה לאורך הגב שלי ואני אתמכר לזיוף לעוד רגע. ושוב יגיע בוקר, והיא תקפיץ אותי לעבודה, ויהיה נדמה לה שאני נותנת מעצמי, גם כשאגיד לה בקול רם וברור- זה המשחק שאני משחקת, היא תספר לעצמה שהיא רואה מעבר לאגו הלסבי שלי, וכשלא אוכל לשמוע את זה יותר, כשהמילים יאבדו לחלוטין את המשמעות אל מול חוסר היכולת לראות או להקשיב, כשאדע שלעולם היא לא תכיר אותי, כמו עכשיו, יום לגמרי רגיל, אני אזכר שאין לי יותר זמן ומקום לחוסר משמעות, ואקום, ואלך ממנה. אני אחזיר לי את עצמי כדי שאוכל לתת לאישה שתדע באמת לאהוב אותי. אולי זה באמת המזל שלי, ואולי זאת הסערה שחלפה, ועכשיו, כשמזג האויר סביר לעונה... אולי המשחק הזה נמאס לי, וזה לא מה שאני רוצה, אני רוצה להיות עם האישה שתדע, שאני אדע שיש בנו כ"כ הרבה מעבר. שהרוך לא סותר את היצר.שלהיות איתה לא יהיה בניגוד ללהיות איתי, ולא אצטרך להסביר לה אותי, כי היא תכיר. והיא תדע, אני לא יודעת איך לסיים את הפוסט הזה, וכשאני קוראת אותו שוב הוא אפילו לא מרגיש כמוני... אולי אני פשוט אעצור כאן, ואקום ואלך לעבודה.
מאת: רונה בר | 2012-03-07 | מס' צפיות: 866 | מס' תגובות: 3
לא יודעת לספר לך על עצמי. בואי, תגלי בעצמך. אם את בוחרת לעשות זאת אני אשמח אם בדרך תספרי לי משהו על עליי כי בזמן האחרון אני כבר לא מכירה את עצמי. עכשיו זאת מין תקופה כזאת שכלום לא מסתדר ואין לי מושג איך ולאן להמשיך. לפעמים אני גם לא מבינה בשביל מה... לא זכור לי שאי פעם הייתי כל כך מבולבלת. ולמה אני רוצה את הקרבה שלך כמעט עד כאב? בטח יש לזה קשר כלשהו לחרדות נטישה שבקרוב אפתח. וביננו, אחרי התקופה האחרונה מי יכול להאשים אותי? אנחנו בקושי מכירות, אני בעצמי לא יודעת כלום עלייך. אני רק יודעת שאני רוצה מאוד להכיר אותך... חבל שזה לא יקרה. עכשיו גם את עוזבת... עוד לפני שהספקנו להכיר.
מאת: קייטי | 2012-02-28 | מס' צפיות: 861 | מס' תגובות: 1
אני עוצמת את עיניי ונשכבת על המיטה. לבושה בג'ינס וחולצה לבנה קצרצרה. אני מדמיינת אותך, ואת המגע שלך. כל כך הרבה עדינה איתי, מנשקת את שפתיי. אני מדמיינת איך אצבעותייך רצות לי מעל הבטן. אני מרגישה את שפתייך נצמדות בחוזקה בשלי. הלשונות של שתינו נפגשות. אני מדמיינת את היד שמאל שלך פותחת כפתור אחרי כפתור בג'ינס שלי. אני נאנחת בקול שקט, מתענגת על כל נגיעה. אני מדמיינת איך את מורידה ממני את המכנס ומשאירה אותי בחוטיני האדום שלי. את מכוונת את ידיי והן מגיעות לאיזור העדין שלי. אני מעבירה את עצבעותיי בלי בושה ועם הרבה רצון. ואני מתחילה לגעת בדגדגן, בלי פחד. האצבעות רצות מלמעלה למטה. ואני נאנחת בקול. ואני מדמיינת אותך מלקקת את פטמותיי. היד שלי מתחילה לעבוד יותר ויותר מהר. אני כבר נאנחת בקול. ואז פתאום משום מקום השעון מעורר מצלצל, אני פותחת את עיניי. ומבינה שזה היה רק חלום...
מאת: Vika23 | 2012-02-26 | מס' צפיות: 1576 | מס' תגובות: 5
עמדתי מולה והתחשק לי לצרוח. אבל שתקתי. הסתכלתי עליה אורזת את החפצים וחשבתי שאני צריכה לבקש שתישאר. אבל שתקתי. ידעתי שהגיע הזמן לשחרר, לוותר. כמה זמן אפשר לחיות יחד בכלוב המוזהב הזה ללא אהבה? פעם היתה שם אהבה, אני זוכרת אותה במעורפל. אני זוכרת כשרק הכרנו, כמה אהבה היתה שם. לא יכולנו להוריד אחת מהשניה את העיניים, לא יכולנו להוריד אחת מהשניה את הידיים. היינו שוכבות ערות שעות ורק מסתכלות אחת על השניה, מחזיקות ידיים, מלטפות ומשתפות בחלומות, בתקוות, בפחדים, רוקמות יחד חלומות משותפים. חלקם הגשמנו, חלקם נגוזו לתוך שגרת היום-יום המשעממת וחלקם נשכחו, הודחקו ועכשיו הם מנסים לזחול החוצה מתחת לשטיח, היכן שקברנו אותם. אני מסתכלת עליה, האישה הזו, שפעם כל כך אהבתי ואני לא מזהה אותה יותר. אני גם לא מזהה את עצמי, את מי שהפכתי להיות לצידה, עצבנית, עצובה, אפורה כזו, משעממת ומשועממת, חסרת שמחת החיים שהיוותה פעם את כל מהותי. ואני יודעת שאני צריכה לשחרר. שיכאב בהתחלה ואז יהיה יותר טוב. והכל יחזור להיות כמו שהוא אמור להיות. אני לא אצעק יותר ולא אתעצבן, לא אלך לישון בוכה או מתוסכלת או עצבנית כל לילה. אחזור לבלות עם החברות ולצוד גברים ונשים שונים ומשונים ולחוות שוב התחלות חדשות וריגושים ששכחתי את שמם. ובכל זאת משהו בתוכי נשבר. מצאנו לנו זמן להיפרד, דווקא בחג האהבה. ומצד שני, מתי זה בדיוק זמן טוב להיפרד? היום הזה התחיל כל כך רגיל, קמנו כל אחת לענייניה, לעבודתה, ליום השגרתי והמשעמם. פה שם SMS לשאול מה נשמע ולא באמת להתעניין בתשובה, נפגשות בבית בערב, מתלבטות אם לצאת למסעדה לחגוג את יום האהבה ואם כן, אז לאן ללכת. הרי שם כבר היינו ובמסעדה ההיא אמרו לנו שהשירות נוראי ובכלל הכל נורא יקר כי חג האהבה ובטח לא יהיה מקום והיינו צריכות להזמין שולחן מראש, ולמה את לא הזמנת? ולמה אני צריכה תמיד לחשוב על הכל? ושוב מריבה שמתחילה בפאסיב-אגרסיב, שתיקות, מתעלמות, כל אחת שקועה בלפ- טופ שלה ואז שאלה אחת (נו, אז מה החלטת? הולכים או לא?) שמציתה את הכל. ופתאום, ההבנה שמכה בשתינו שאפילו כוח לריב אחת עם השניה כבר לא נשאר לנו. והיא הולכת לחדר ואורזת תיק ואומרת שתלך לישון אצל חברים לכמה ימים, עד שנחליט מה לעשות עם הדירה והכדור שלג הזה מתגלגל ואני יודעת שאני אמורה לעצור אותה, אבל אני לא באמת רוצה. אני רוצה שתלך, אני רוצה שזה ייגמר. אני לא יכולה יותר. ואני עומדת מולה ומחכה לדמעות שיבואו והן לא באות. אני מחכה שייצאו לי המילים מהפה: אל תלכי. וכל מה שאני מצליחה להגיד לה זה שלא תשכח את הכדורים שלה, כי אני יודעת שבלעדיהם היא לא תתפקד מחר. ואני יוצאת למרפסת ומדליקה סיגריה ושומעת את דלת הכניסה נסגרת ויודעת שהיא לא תחזור יותר. היא תבוא כשאני לא אהיה בבית ותארוז את שאר החפצים שלה ואנחנו עוד נדבר פעם או פעמיים לסגור עניינים אחרונים שקשורים לדירה וזהו. אני חוזרת פנימה ומדליקה את הטלויזיה ובכל הערוצים משדרים קומדיות רומנטיות ליום האהבה ואני חושבת לעצמי, איזה הזוי שבחרנו דווקא היום להיפרד, ה14 לפברואר, שעת המוות 22:00. האהבה מתה
מאת: Toasterit | 2012-02-20 | מס' צפיות: 1268 | מס' תגובות: 3
בעוד כולם מתעוררים/ אשכב אני לישון/ דמדומי הבוקר או קצה הליל/ השחר מפציע בחלון// המציאות ההפוכה שלי / כשיום ולילה מתהפכים/ אניח ראשי אל הכר/ כשכולם לדרכם הולכים// לא יודעת אם היום הוא היום/ או היום הוא בעצם כבר מחר/ ציפור לילה/ מן עוף מוזר//
מאת: Toasterit | 2012-02-20 | מס' צפיות: 926 | מס' תגובות: 0
סיפור ארוך עבר עלי מחפשת אהבה עם אישה נשית ויפה ודיסקרטית.....
מאת: Sivi29 | 2012-01-11 | מס' צפיות: 1362 | מס' תגובות: 0
כשאני חושבת עליך
אני מתמלאת צער ורחמים.
פעם צער עלייך ורחמים עלי,
ופעם רחמים עלייך וצער עלי.

מאת: sugar | 2012-01-06 | מס' צפיות: 810 | מס' תגובות: 0
ללמוד לחייך, זה נורא בעייתי, ללמוד לחייך, כבר מזמן לא בשבילי, ללמוד לחייך, מתביישת אני, ללמוד לחייך, ואת שוב רוצה אותי. אני רוצה שתדעי, שאתן לך את הכל, אגנוב לך את הלב, ולתמיד אותו אשמור, רוצה שתדעי שהחיוך שלי שלך, אבל את מעדיפה שאני רק אגנח. ללמוד לחייך, זה נורא בעייתי, ללמוד לחייך, כבר מזמן לא בשבילי, ללמוד לחייך, מתביישת אני, ללמוד לחייך, ואת שוב רוצה אותי. רוצה לאהוב, בכל רגע שקט, רוצה שתדעי, שאני רוצה את אהבתך, רוצה לחוש את כל גופך, קרוב לגופי כמה שיותר. ללמוד לחייך, זה נורא בעייתי, ללמוד לחייך, כבר מזמן לא בשבילי, ללמוד לחייך, מתביישת אני, ללמוד לחייך, ואת שוב רוצה אותי.
מאת: neama_azu | 2011-12-11 | מס' צפיות: 818 | מס' תגובות: 2
ללמוד לחייך, זה נורא בעייתי, ללמוד לחייך, כבר מזמן לא בשבילי, ללמוד לחייך, מתביישת אני, ללמוד לחייך, ואת שוב רוצה אותי. אני רוצה שתדעי, שאתן לך את הכל, אגנוב לך את הלב, ולתמיד אותו אשמור, רוצה שתדעי שהחיוך שלי שלך, אבל את מעדיפה שאני רק אגנח. ללמוד לחייך, זה נורא בעייתי, ללמוד לחייך, כבר מזמן לא בשבילי, ללמוד לחייך, מתביישת אני, ללמוד לחייך, ואת שוב רוצה אותי. רוצה לאהוב, בכל רגע שקט, רוצה שתדעי, שאני רוצה את אהבתך, רוצה לחוש את כל גופך, קרוב לגופי כמה שיותר. ללמוד לחייך, זה נורא בעייתי, ללמוד לחייך, כבר מזמן לא בשבילי, ללמוד לחייך, מתביישת אני, ללמוד לחייך, ואת שוב רוצה אותי.
מאת: neama_azu | 2011-12-11 | מס' צפיות: 1511 | מס' תגובות: 0
<< 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 >>