<< 1 2 3 >>
אחחח. ריח של בוקר. ריח אלכוהול ספוג בסדינים. בכרית שיררתי עליה משנתי. מדי פעם אני שוהה במחשבות. מחשבות יומיומיות כאלו, לא משהו מיוחד. ביניהן מחשבה עיקרית שמרצדת לה בראש. אהבה. אהובה. לאהוב. מתי? יצאתי ליותר מדי דייטים ראשונים ונחרדתי לגלות בכל פעם שהיא לא לטעמי משום מה. שמשהו פשוט לא מתחבר. לא מסתדר. לא משהו שאתמודד איתו שוב. אבל אי אפשר להפוך פופקורן חזרה לגרגר תירס. אז אנחנו צוחקות. נהנות. שחות על דברים עמוקים. כי למרות שהיא לא לטעמי והכימיה רעועה, אני לא יכולה שלא להיות חברותית, אנושית, שלא לשתף ולהקשיב. אני רוצה להפיק את המיטב מהכרות עם אנשים. שיזכרו אותי לטובה. שידעו שזה לא אישי בכלל. אז אני מזמינה לנו סבב בירות נוסף, מגלגלת אחת ומחייכת אליה. מה היא חושבת עלי עכשיו? היא אוהבת מה שקורה פה? היא אוהבת איך שאני נראית? היא אוהב את המקום שבחרתי? מה היא מרגישה? מה היא רוצה לשמוע? קר לה? חם לה? נוח? אולי היא בכלל לא נהנית? רגע. למה אני חושבת על כל זה בכלל? למה איכפת לי? היא אינה לטעמי בכלל. אני לא רוצה שזה יהיה סוג הקשר שלנו. אולי ידידות.... יצאתי לעשן סיגריה ולחשוב על זה עד שאחזור פנימה. כן. ידידות נשמע לי מצוין! "את רוצה עוד בירה אולי?" פניתי אליה. "חח, הרגע הזמנת לנו עוד!" היא ענתה בבלבול. "הא, נכון! אז את רוצה לאכול? לנשנש משהו?" עניתי במהירות כדי לברוח מהרגע המביך. "לא, תודה... אבל אני אשמח אם תספרי על עצמך". סיפרתי על עצמי, לא הייתה לי ברירה! היא ביקשה אז סיפרתי. סיפרתי על המקצוע שאני לומדת, על הבית בו אני גרה, על חיות המחמד שברשותי. על סוגי הסרטים והמוסיקה שעושים לי את זה. סיפרתי. היא סיפרה לי גם, סיפרה על החברים שלה, על המשפחה, על זמנה הפנוי וזמנה הלא פנוי. על המחשבות ומה שבעומק ליבה. תמיד מעניין אותי מה שוכן בלבם של אנשים. כשיצאנו מהמסעדה וצעדנו לכיוון הרכב, היה קריר. אז הורדתי את הבלייזר והנחתי על כתפיה. מה? מעוניינת? לא נו! אני לא מעוניינת בה. פשוט היה קר! זה הכל, היה קר והיא בחורה ואני צריכה להתייחס אליה יפה ולגרום לה להרגיש טוב! הגענו לרכב, פתחתי בשבילה את הדלת. היא חייכה. נכנסתי ויצאנו לדרך. הנסיעה הייתה שקטה ונעימה ועברה מהר. המוסיקה ברקע הכילה את שתינו וברוח ההכלה הזו היא אחזה בידי והחלה ללטף אותה ולשחק לי עם האצבעות. זה היה נעים ומרגיע, אז לא אמרתי דבר, אפילו חיוכי לא הגיב למעשה. פשוט ישבתי שם מאחורי ההגה עד שעצרנו. "כאן?" שאלתי. "כן, בדיוק כאן, תודה רבה!". "תודה לך! שיהיה לך לילה נפלא!" רגע. מה עושים עכשיו? במקרה כזה היא תרצה לסיים את הערב אחרת. לא כפי שתכננתי בראשי. היא הטתה קצת את ראשה, כאילו מזמינה אותי לנחות על שפתיה. לא הגבתי כלל להטיה, רק חייכתי במבט תמים. היא חייכה, נשקה ללחיי, סגרה את הדלת והלכה. תודה, תודה שזה נגמר ככה ושהיא לא ניסתה לפתח דבר. הגעתי הביתה. סוף סוף להוריד את כל המשקל הזה. הבגדים הללו הם יותר מסתם בגדים. הם חלק מהשואו. כמה חבל שאי אפשר ללכת עירומים, כמו בשיר ההוא. לנו לא נותרה הבחירה אלה רק להתעטף בנטל הזה. הדלקתי את הגזייה שתחמם את המים בקומקום. לבנתיים בדקתי את הנכנסות במייל, ככל שאני מקבלת יותר מיילים כך גוברת הבדידות, ככל שהקשר הוירטואלי מתחזק, כך אני מתנכרת מהעולם המוחשי. ואז קיבלתי ממנה אס.אמ.אס. "נורא נהנתי איתך הערב, את מיוחדת, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על העיניים שלך ועל כמה שהידיים שלך חמימות. אבל... חבל לי על כך שלא נישקתי אותך מקודם באוטו. לא נורא, בשביל זה יש את הפעם הבאה! לילה טוב וחלומות פז! " אוף. מהר מאד כוס הקפה הוחלפה בכוסות וויסקי. "שמחתי..." לא. שמחתי לא מתאים. או ש... "שמחתי להכיר אותך... את מקסימה ויש לך המון תובנות. מלאת חן ונעימה. כיף לי איתך!" טוב, היא צריכה להרגיש טוב. אני צריכה לומר לה משהו טוב עכשיו. היא נחמדה אליי. "שמחתי להכיר אותך. "- כמעט והקלדתי חצי משפט עד שהסלולרי החליק מידיי ונחת על הרצפה. "שמחתי להכיר אותך." "שמחתי להכיר אותך." "שמחתי להכיר אותך." "שמחתי להכיר אותך." "שמחתי להכיר אותך." "שמחתי להכיר אותך." "שמחתי להכיר אותך." שבע פעמים ההודעה נשלחה. איזה מזל... הכל.. אני עייפה עכשיו אני אניח את עצמי על המיטה ו...אחלום. אחלום על אותה אחת שפגשתי פעם, שעברה כעוברת אורח בליבי המחולל בסילואטה שלה. על זו שגרמה לעכברים שלי לרוץ מהר בלי לגעת בי כמעט.
מאת: Sash | 2014-01-24 | מס' צפיות: 859 | מס' תגובות: 0
היי לכן..
'הבריחה' שלי היתה לפני שנה.אחרי שנים סוערות בזוגיות 'חולה' הבנת סוף סוף כמה אני צריכה 'בריחה' וחיים אחרים.לא היה קל לצאת מהמסכנות,ומהתלות בקשר שאת יודעת שהוא חולה אבל נוח לך היה לכסות עינים לאטום את האף ולכסות את האוזניים.קל אבל מצד שני קשה ובלתי נסבל.נסעתי לתאילנד נסעתי לחפש את עצמי ולראות מה אני באמת ומה אני רוצה ולמה המשכתי לסבול כך כך הרבה.יכולתי באותה מידה 'לברוח' לאילת אבל המרחק המרחק הזה מהמדינה,מהאישה הזו היה כל כך נחוץ לי.
הושיטו לי יד ואחרי שנים סוף סוף אחזתי בה והרמתי את עצמי והחלטתי לנסות.הכאב שחייתי בו שנתיים רצוף בלי 'הפסקה' הכאב הבלתי ניתן להמחיש לא במילה ואפילו לא בכתב,הכאב ששלט בי ובכל גופי בכל נים ונים,הכאב 'ששרט' את הלב ואת כל איברי הפנימים הכאב הזה כל כך כואב..העוצמות,השליטה בי ,זה היה כמו מחלה 'ממארת' בנשמתי ובגופי..פיזית.מנטלית.רגשית. הוא שלט בי כל כך הרבה זמן שליטה ללא מעצורים והתמכרתי אליו כמה שזה נשמע אבסורד.כי שכואב לך כל כך זה 'קל' לא להתאמץ,לא לנסות לעזור לעצמך.'התמכרתי' למסכנות ולאומללות והכי נורא 'התמכרתי' אליה.איבדתי את עצמי,את האישיות שלי,את המחשבות,הרצונות,החלומות ובעצם חייתי דרכה.כמה פאתתי כמה עצוב.היום רק במקום שאני נמצאת אני מבינה את זה טוב טוב.האישה שכל כך סמכתי עליה,כל כך בטחתי בה,ושבעצם הפכתי אותה לכל עולמי.ועולמי הפך להיות צר,נטול אופקים,וצר מלהכיל אחרים.רק אותה רק היא רק השם שלה,רק הרצונות שלה.ומה אני בעצם הייתי? כלום! חיינו ביחד,במקביל בשנה האחרונה היא תכננה חתונה בלי ידיעתי..נשמע טלובלה די עלובה.אבל זו היתה המציאות שלי דאז.כל השכנים הוזמנו ורק 'אורחת הכבוד' שזו אני לא ידעה!! נשמע הזוי גם לי עד היום אבל זה כך קרה.התחתנה ונעלמה לשבוע,וזה אחרי 4 שנים של מגורים ביחד.לא נקלט בתודעה של בן אדם נורמטיבי.
חכו להמשך..והוא יגיע!..

מאת: DODO | 2012-07-21 | מס' צפיות: 974 | מס' תגובות: 0
עמדתי מולה והתחשק לי לצרוח. אבל שתקתי. הסתכלתי עליה אורזת את החפצים וחשבתי שאני צריכה לבקש שתישאר. אבל שתקתי. ידעתי שהגיע הזמן לשחרר, לוותר. כמה זמן אפשר לחיות יחד בכלוב המוזהב הזה ללא אהבה? פעם היתה שם אהבה, אני זוכרת אותה במעורפל. אני זוכרת כשרק הכרנו, כמה אהבה היתה שם. לא יכולנו להוריד אחת מהשניה את העיניים, לא יכולנו להוריד אחת מהשניה את הידיים. היינו שוכבות ערות שעות ורק מסתכלות אחת על השניה, מחזיקות ידיים, מלטפות ומשתפות בחלומות, בתקוות, בפחדים, רוקמות יחד חלומות משותפים. חלקם הגשמנו, חלקם נגוזו לתוך שגרת היום-יום המשעממת וחלקם נשכחו, הודחקו ועכשיו הם מנסים לזחול החוצה מתחת לשטיח, היכן שקברנו אותם. אני מסתכלת עליה, האישה הזו, שפעם כל כך אהבתי ואני לא מזהה אותה יותר. אני גם לא מזהה את עצמי, את מי שהפכתי להיות לצידה, עצבנית, עצובה, אפורה כזו, משעממת ומשועממת, חסרת שמחת החיים שהיוותה פעם את כל מהותי. ואני יודעת שאני צריכה לשחרר. שיכאב בהתחלה ואז יהיה יותר טוב. והכל יחזור להיות כמו שהוא אמור להיות. אני לא אצעק יותר ולא אתעצבן, לא אלך לישון בוכה או מתוסכלת או עצבנית כל לילה. אחזור לבלות עם החברות ולצוד גברים ונשים שונים ומשונים ולחוות שוב התחלות חדשות וריגושים ששכחתי את שמם. ובכל זאת משהו בתוכי נשבר. מצאנו לנו זמן להיפרד, דווקא בחג האהבה. ומצד שני, מתי זה בדיוק זמן טוב להיפרד? היום הזה התחיל כל כך רגיל, קמנו כל אחת לענייניה, לעבודתה, ליום השגרתי והמשעמם. פה שם SMS לשאול מה נשמע ולא באמת להתעניין בתשובה, נפגשות בבית בערב, מתלבטות אם לצאת למסעדה לחגוג את יום האהבה ואם כן, אז לאן ללכת. הרי שם כבר היינו ובמסעדה ההיא אמרו לנו שהשירות נוראי ובכלל הכל נורא יקר כי חג האהבה ובטח לא יהיה מקום והיינו צריכות להזמין שולחן מראש, ולמה את לא הזמנת? ולמה אני צריכה תמיד לחשוב על הכל? ושוב מריבה שמתחילה בפאסיב-אגרסיב, שתיקות, מתעלמות, כל אחת שקועה בלפ- טופ שלה ואז שאלה אחת (נו, אז מה החלטת? הולכים או לא?) שמציתה את הכל. ופתאום, ההבנה שמכה בשתינו שאפילו כוח לריב אחת עם השניה כבר לא נשאר לנו. והיא הולכת לחדר ואורזת תיק ואומרת שתלך לישון אצל חברים לכמה ימים, עד שנחליט מה לעשות עם הדירה והכדור שלג הזה מתגלגל ואני יודעת שאני אמורה לעצור אותה, אבל אני לא באמת רוצה. אני רוצה שתלך, אני רוצה שזה ייגמר. אני לא יכולה יותר. ואני עומדת מולה ומחכה לדמעות שיבואו והן לא באות. אני מחכה שייצאו לי המילים מהפה: אל תלכי. וכל מה שאני מצליחה להגיד לה זה שלא תשכח את הכדורים שלה, כי אני יודעת שבלעדיהם היא לא תתפקד מחר. ואני יוצאת למרפסת ומדליקה סיגריה ושומעת את דלת הכניסה נסגרת ויודעת שהיא לא תחזור יותר. היא תבוא כשאני לא אהיה בבית ותארוז את שאר החפצים שלה ואנחנו עוד נדבר פעם או פעמיים לסגור עניינים אחרונים שקשורים לדירה וזהו. אני חוזרת פנימה ומדליקה את הטלויזיה ובכל הערוצים משדרים קומדיות רומנטיות ליום האהבה ואני חושבת לעצמי, איזה הזוי שבחרנו דווקא היום להיפרד, ה14 לפברואר, שעת המוות 22:00. האהבה מתה
מאת: Toasterit | 2012-02-20 | מס' צפיות: 1268 | מס' תגובות: 3
בעוד כולם מתעוררים/ אשכב אני לישון/ דמדומי הבוקר או קצה הליל/ השחר מפציע בחלון// המציאות ההפוכה שלי / כשיום ולילה מתהפכים/ אניח ראשי אל הכר/ כשכולם לדרכם הולכים// לא יודעת אם היום הוא היום/ או היום הוא בעצם כבר מחר/ ציפור לילה/ מן עוף מוזר//
מאת: Toasterit | 2012-02-20 | מס' צפיות: 926 | מס' תגובות: 0
את, שנכנסת לי לחיים ברגע כ"כ פגיע ועדין, שידעת שאני אחרי פרידה מבן זוג של 3 שנים, שידעת שלעולם לא נישקתי אחרת, שהתעקשת שאפתח ואחשוף. את, שנשארת ערה בצד השני של הקו, לילות שלמים, להקשיב ולשתף, שנתת לי להאמין שבראש ובראשונה את חברה שלי. את, שלקחת אותי לים, ביד בוטחת הובלת אותי לחוף, נישקת אותי, לחשת באוזניי וגרמת לי לסמוך ולהאמין. את, שלקחת אותי אליך הביתה, שתויה, מבולבלת ומחפשת עוגן, קו חוף מים סוער, משהו להאמין בו. את, שישבת איתי גב לגב והבטחת, הבטחת הבטחות שלא היה בכוונתך לקיימן, שנתת לי להאמין שמעל הכל, לפני הכל, את תהיי שם בסוף. את, שהחלטת שאני לסבית עוד לפני ששכבתי עם בחורה אי פעם, שידעת טוב מאוד שהכל חדש לי ולא מוכר ואני מנסה הכל בפעם הראשונה. את, שהיית כ"כ מנוסה וביקשתי רק ללמוד ממך. את, שלקחת ולקחת וסרבת לתת בחזרה. את, שעוד לפני שהספקתי להבין מי נגד מי ובעיקר מי בעד מי הפכת את הקערה על פיה ולא נתת לי אפילו את הלגיטימציה להיפגע כמו שצריך. את, שקראת שיר אהבה שנכתב ימים ולילות מהמקום הכי אמיתי והכי רוצה והכי מקווה ולא היה לך דבר לומר ולא גמלת ולו בנשיקה או חיוך. את. את טוענת שאת מחפשת אהבה, זוגיות. אני רק רוצה להגיד לך, חודשיים + אחרי, שאני מאמינה בקארמה. ההיא שפגעה בך- זה היה קצה הקרחון על מה שהגיע לך. החברה הכי טובה שלך, שבחרה אותה על פניך? זו היתה המנה הראשונה. הדלקת גרון והאשפוז בעקבותיה? זו התוספת, בצד. את כנראה לא מבינה מתי לסתום את הפה אז אלוהים/ גורל/ איך שלא תרצי לקרא לזה השתיק אותך קצת כדי שאולי- רק אולי תשימי לב כמה רעל יוצא לך מהפה. אבל את המנה העיקרית שלך עוד לא הגישו לך, אבל תהיי בטוחה, מותק- היא תגיע. ואחריה- יבוא מתוק-מתוק גם הקינוח. אז בפעם הבאה שמישהי תרסק אותך לחתיכות, ואני לא מדברת על סתם פרידה כואבת, אלא על מצב שמישהי תשבור לך את הלב וגם כל ההקאות והדיכאון שבעולם לא יעזרו- תזכרי, בחיים יש קארמה. על כל הרעל שאת מפיצה, על כל השקרים שאת מספרת- בעיקר לעצמך, על כל הרוע שבך- לכל אלו: יש מחיר. אז בפעם הבאה שאת מחליטה לכתוב עליי בקיר שלך תזכרי 2 דברים: 1. עדיין יש לנו חברים משותפים והם בעיקר חברים שלי. 2. בחיים יש קארמה. ואת, את המחיר שלך עוד לא התחלת לשלם. ה"פסיכית ברמת חיזור גורלי" כפי שבחרת לקרוא לי נ.ב- אחד החברים שלך אמנם ענה לך בהומור אבל בחיי, כמה שהוא קלע בול! "מציעים לך בית נקי- את רוצה סקס. מציעים לך סקס- את רוצה סקס טוב. בחיי, את בלתי אפשרית!"
מאת: Toasterit | 2011-11-26 | מס' צפיות: 984 | מס' תגובות: 3
לנשק אותך ולחשוב על אחרת? לצלול בין רגלייך ולדמיין שאת היא? למצוץ את שפתותייך, כולן, ולקוות שהטעם שלה היה בתוכי? האם כשאת לוחשת לי "אוהבת" ואני רק מחייכת, מקווה שהיא גם חושבת עליי , עדיין, האם כשאת מחבקת אותי כשאני מנסה להירדם ואני נחלצת מבין זרועותייך וחומקת לסלון לבדוק אם היא שם גם הלילה, האם להירדם לצידך ולחלום עליה, האם כשאת מדברת איתי על עתיד אינני רואה אותו לצידך, האם בשתיקותיי אל מול מילותייך... האם זו בגידה?
מאת: Toasterit | 2011-11-07 | מס' צפיות: 1181 | מס' תגובות: 0
אמש התבזתי בפעם המאה / חלמתי שוב עלייך בלונדינית קטנטנה / שתיתי אצל אושיק חלומות די חריפים / האגו התנפח הרגשתי עננים// .... נהייתי חקלאי מצצתי דונם דשא / ולא אלך לישון לא אלך לפני ש... / לא אלך לישון לפני שאת קצת תלטפי / כבר חצי תל ברוך יודעים שאני יהודי // תמיד את באה אחר כך כשהעיניים נסגרות / תמיד את באה בחלומות / ועכשיו אלך לישון, אקום לי מאוחר / ושוב מחר יהיה אותו דבר / אמש התבזתי בפעם המאה / אמש // .......... יאללה בואי כבר :P
מאת: Toasterit | 2011-10-06 | מס' צפיות: 887 | מס' תגובות: 0
אני אדביק אותך לקיר / ואגרום לך לצרוח/ אני אפרק וארכיב אותך מחדש/ לא תוכלי לברוח// כל מה שהכרת קודם / ייעלם כלא היה/ ואת תתחנני לעוד, / כי מותק, את כבר מכורה// אני אעלם, רק כדי / שתתחנני שאחזור/ אני אכבוש אותך / ושום דבר לא יעזור // גברת, את שלי- / ואת תביני רק כשכבר יהיה מאוחר / שאת "צריכה את הסם שלך- / למרות שעכשיו הוא יקר!" ///
מאת: Toasterit | 2011-10-04 | מס' צפיות: 1069 | מס' תגובות: 3
אני יודעת שאת לא רוצה לשמוע ממני, אז אין לי דרך אחרת לדבר איתך, חוץ מכאן... כי אני יודעת, בוודאות, שאת קוראת את זה. אני יודעת שקראת כל מילה שכתבתי... אז אולי, מתישהו, אני אצליח להגיע אליך, כי את הרי אישה של מילים.... כבר אמרתי שאני מצטערת, בערך בכל מדיה אפשרית, הייתי גם מתקשרת להתנצל אבל לא נראה לי שתעני. גם אמרתי שאני מתגעגעת ואם תגידי שאת לא מתגעגעת, את משקרת. אם תגידי לי שהשיחות שלנו, הלילות שלנו, לא חסרים לך, אני לא אאמין לך. אני לא מתגעגעת לבת זוג שהיתה לי לרגע חולף, אני מתגעגעת לחברה שלי. לזו שיכולתי לדבר איתה, כשטוב לי או רע לי והיה לי כיף איתה והקשיבה ונתנה עיצות מועילות וזרקה הערות מצחיקות והבינה אותי וגרמה לבדידות הזו, שהיא החיים, להראות פחות מפחידה. כשכל זה התחיל, אמרתי לך, שאני מפחדת להיפגע, שישבר לי הלב (וגם זה קרה) ושהפחד הכי גדול שלי הוא לאבד את החברות איתך. ואת הסתכלת לי בעיניים והבטחת. הבטחת שלא משנה מה, את תמיד תהיי חברה שלי. אז נכון, אולי לא הייתי הכי אמיתית איתך במאה אחוז מהזמן, אולי שיקרתי קצת ואולי זייפתי פעם אחת, אבל גם את שיקרת. גם את הבטחת הבטחה שלא התכוונת לקיים. אמרת שלא משנה מה- לא משנה מה- זה אומר שגם אם טעיתי, גם אם שיקרתי ופגעתי בך, את תדברי איתי. את תתני לי להסביר. את תמצאי את הדרך לגשר ולסלוח ולהישאר חברה שלי. ואני יודעת שאני אראה אותך בעוד חודש, ואני בכלל לא בטוחה שאני מסוגלת, לבוא לשם. לראות אותך מרחוק, לא להגיד שלום או להגיד שלום קר ומרוחק וצבוע. הרי רצית שאני אבוא על תקן החברה שלך. ועכשיו, להיות שם, כשאת לא מדברת איתי... זה סתם להכאיב לעצמי. אני יודעת שאת חושבת שבגלל שפגעתי בך זה הכי לגיטימי בעולם שלא תדברי איתי יותר, ויש בזה משהו. אבל שתדעי, שלא לדבר איתך, כואב לי כל יום. אני עדיין לא מצליחה להבין מה אני מרגישה כלפיך וזה לא באמת משנה. אני לא באמת רוצה להמשיך הלאה למרות שאני יודעת שאת לעולם לא תיקחי אותי בחזרה. אני רק מקווה, שיום אחד את תסלחי לי.
מאת: Toasterit | 2011-09-27 | מס' צפיות: 912 | מס' תגובות: 1
אני מנסה להעמיד פנים שהוא לא שם, הגעגוע. אבל זה בערך כמו להתעלם מהעובדה שמישהו ירה לך כדור בברך... את ממש רוצה להאמין שהדימום תיכף יפסק והכאב הזה, זה הכל בראש שלך... אני מנסה לשכנע את עצמי שהכרתי אותך רק חודש ולמה לעזאזל שיהיה אכפת לי מה קורה איתך עכשיו? אבל בלילה, בשעות שלנו, שפעם הייתי סופרת את הדקות ואת השניות עד שתודיעי לי שחזרת מהעבודה, הוא מתגנב אליי ובלי שאני שמה לב- משתלט עליי בבת-אחת. וכבר שבוע שהדמעות עומדות לי בגרון אבל לא יוצאות החוצה, כבר שבוע שלא ראיתי אותך או שמעתי את הקול שלך... והגעגוע, הוא הכי נורא בלילה. ולהיות בסוף השבוע בתל אביב היה קשה מנשוא, כי מי היה מאמין שהספקנו להיות בכ"כ הרבה מקומות (שתי פדלאות שכמונו) שמזכירים לי אותך. במשך היום אני מוקפת אנשים, קולות, תנועה ואת חסרה לי אבל במעומעם... אבל בלילה, זה רק אני והגעגוע.
מאת: Toasterit | 2011-09-25 | מס' צפיות: 829 | מס' תגובות: 0
נפגעתי. וכעסתי. ומותר לי. להיפגע ולכעוס. ומותר לי לכתוב על זה כאן. אבל גם לך מותר. להיפגע או לכעוס או גם וגם. אבל את חסרה לי... השיחות שלנו... בעיקר בשעות האלו. ובחרת למחוק ולחסום אותי... שזה עוד יותר כואב. ואני יודעת שאת קוראת את זה... אני חושבת שאני קצת מכירה אותך, לא הרבה, אבל אם הכרתי אותך קצת: אז את קוראת את זה. לא כי אני מעניינת אותך, כי את רוצה לדעת אם אני שוב מלכלכת עליך. אז אני לא. כי אני פגועה אבל אני לא כזאת... אני מתנצלת, אם פגעתי בך. ואני מתנצלת שבחרתי את המקום הזה כדי "לסגור חשבונות". פגעת בי. והגבתי. אולי לא בצורה הכי בוגרת והכי חכמה שניתן היה, אבל את הנעשה אין להשיב. ואי אפשר לשנות את מה שהיה בינינו ולא הייתי רוצה גם... ואי אפשר לשנות את זה שנפגעתי. גם אם הייתי רוצה. ואני לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה לגבי מה שנאמר ונכתב. גם אם זה נכתב ממקום פגוע. ואולי את לא מכירה אותי מספיק ולא יודעת שכשאני נפגעת אי יורה חצים לכל הכיוונים... זו המגננה שלי, זו ההישרדות שלי. וזה לא מצדיק את זה שפגעתי בך. אז אני מצטערת, וחושבת עליך, ומתגעגעת.
מאת: Toasterit | 2011-09-22 | מס' צפיות: 852 | מס' תגובות: 3
ניסיתי להתאהב בך. באמת שניסיתי. ניסיתי לשכנע את עצמי שיש לי רגשות אליך. באמת שניסיתי. רציתי לרצות אותך... אבל את האמת? די נמאס לי לזייף אורגזמות ולזייף רגשות. אז נכון, את בטח חושבת שעשית לי טובה בזה ששחררת אותי ממך- אבל את לא מדמיינת בכלל איזו טובה ענקית עשית לי. את שואבת, אנרגיה, את הרצון לשמוח. שאלת למה אני לא שמחה איתך? פשוט: את לא נותנת שום סיבה לשמוח. ואת נותנת כל כך הרבה סיבות שלא... את לא יודעת להחמיא, את לא יודעת לפרגן, את לא יודעת לגרום לצד השני להרגיש מיוחד, את חושבת שאת בן אדם מאושר מלא בשמחת חיים, אבל לצערי הרב (ואני באמת מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את האושר שלך)- את לא. את חושבת שכל העולם סובב סביבך- וכשמי שלידך לא מיישר איתך קו- את כועסת. וכשמי שלידך כן מישר איתך קו- את מתאכזבת שלא נתנו לך קונטרה. אז בואי אתן לך קונטרה, במילותיו החכמות של האקס המקסים שלנו: את בת זוג בילתי אפשרית. ולא כי הוא גבר ואת לסבית. כי את- גברת- בלתי אפשרית. ואל תנפנפי לי שהיית בזוגיות כבר. אני לא יודעת למה את קוראת זוגיות רצינית, אבל אחרי שתגורי עם מישהי 3 שנים, אחרי שתטריחי את עצמך לצאת מתל אביב האהובה שלך כדי לבקר את בת הזוג שלך ולא רק תצפי שיבואו אליך כל הזמן, אחרי שמישהי באמת תרצה להתחתן איתך ולעשות לך ילדים- בואי דברי איתי על מערכות יחסים. יש לי דוקטורט בהן...והדבר הראשון שאת צריכה ללמוד: להתחשב בצד השני!!!! אני אומרת לך שאני שונאת סיגריות על הבוקר וצריכה את השקט שלי- את שמה מוסיקה בקולי קולות ומדליקה סיגריה, אני מבקשת שתשבי לידי- את מעדיפה את הכיסא, אני אומרת לך שאני לא אוהבת להתחבק אחרי סקס- את דורשת חיבוקים וליטופים. אני אומרת לך שאני לא מתכוונת לשנות דברים- את מציבה לי אולטימטומים. אני משנה דברים כדי לרצות אותך- אני משעממת אותך.... תקראי את הפרופיל של עצמך ותביני שאת מחפשת מישהו לריב איתו: ואני פשוט לא הבן אדם הזה. אני אלופה בלהעלים את הצד השני, ניסיתי ללמוד איתך ודרכך איך זה להיות בצד המוותר... אני לא יכולה להגיד שהבנתי לגמרי, אני רק יכולה להגיד שזה לא הצד שלי... אולי אני אלמד לחיות בזוגיות שבה אין צורך להעלים אף אחד- אבל זה לא יהיה איתך. כי את רוצה הכל- את כל צדדי המטבע. קודם את מבקשת חזק, מהר, כואב- ואז את כועסת שלא נותנים לך בעדינות, חלש, לאט. אני חייבת לציין שנחמד לי שפתחת לי דלת לעולם הנשים: אני יודעת עכשיו מה אני רוצה ומה אני לעולם לא מוכנה לעבור שוב. אז תודה על השיעור לחיים- באמת שהשכר לימוד היה זול יחסית... ואני מקווה שלמרות שתקראי את זה- ובטוח יהיה לך מה להגיד- תבחרי פעם אחת לשתוק. אמרת לי פעם שלמדת שלנצח בויכוח זה לדעת להפסיד: פעם אחת, בבקשה, אל תעני לי. ואולי- אחרי שכל זה יעבור, וכל אחת מאיתנו תהיה כבר בזוגיות חדשה (כלומר, מחר מבחינתך ועוד שבוע- שבועיים מבחינתי) אז נוכל לחזור להיות חברות טובות - ואני אהיה לך שוב מעניינת ומגניבה. אני, האמיתית, לא נעלמתי. לא את ולא אף אחד בעולם יעלים אותי. או יקטין אותי. או ישתיק אותי. אני רק מזהירה אותך- אני הרבה פחות נחמדה "באזרחות" כשדורכים לי על הזנב... שלך (או אולי בעצם מעולם לא הייתי) ה-טוסטרית
מאת: Toasterit | 2011-09-19 | מס' צפיות: 938 | מס' תגובות: 1
האנחות הקטנות והמתוקות שלך / הן כמו ויסקי משובח שיורד חלק בגרון/ ואני יושבת על הבר, מזמינה אותן בשרשרת / הרי את תגישי לי עד לקוח אחרון // את פורטת עליי כמו מיתרי הגיטרה/ אני מתמכרת למגע של עורך/ מרטיטה לי את הגוף ואת הלב/ רוצה לטבוע בתוכך// כמו שוקולד עם צ'ילי-/ מתוק עד כאב/ אני אתן לך לשבור לי חומות/ רק אל תשברי לי את הלב// רוצה לשבת איתך מול הים / ואת כל סוגי החיוכים לגלות/ אז שימי ראשך על כתפי, קטנה, / כי להתאהב זה לחזקות. //
מאת: Toasterit | 2011-09-18 | מס' צפיות: 914 | מס' תגובות: 0
את מטריפה אותי.... בדרכים הכי טובות והכי רעות שיש. כשכואב לך- כואב לי. כשאת שמחה- אני מאושרת. כשאת רבה איתי, אני מרגישה כאילו אני נשברת לשניים.... כל שניה שאני לא איתך, אני מרגישה את הלב שלי נמחץ עוד קצת.... חולמת על המגע שלך, כל ליטוף שלך מעביר לי צמרמורות לכל אורך עמוד השדרה. כשאת מנשקת אותי- העולם נעצר לרגע. רוצה לגעת בך, בעור החלק והרך, להתמכר לטעם שלך, לריח שלך... את מטריפה אותי!!! כל צלצול טלפון מקפיץ אותי, אולי זו את? ואולי, הפעם, תגידי לי שגם את מתגעגעת אלי? אבל את לא אומרת. את רק שואלת שאלות סתמיות, מנהלת איתי שיחות בטלות על היום שהיה... ואני רוצה שתגידי לי שגם אני חסרה לך, שגם לך קשה לישון בלילה כשאני לא לצידך, שגם את רוצה לגעת בי... את צוחקת בצד השני של הקו ואני מדמיינת את החיוך שלך ואיך את מסיתה את המבט שלך הצידה, כמו שאת תמיד עושה אחרי שאת מחייכת אליי בסקסיות המטריפה שלך... אני רוצה להגיד לך כל כך הרבה דברים, ולא אומרת, לא רוצה להבריח אותך, לא רוצה להלחיץ... אז אני נותנת לך ספייס ואת כל הזמן שבעולם... וזה כל כך לא הגיוני לי. הרי את היית עם כל כך הרבה נשים לפניי, מבחינתך זה טיול בפארק... אבל אני, שמעולם לא הייתי עם אף אחת לפניך, כ"כ רוצה לחוות איתך הכל... ואת עוצרת אותי. לא במילים, בהרגשה... את מטריפה אותי. ואני רוצה אותך, את כולך. אבל את נותנת לי כל פעם רק קצת.. רק עוד טעימה... מזכירה לי כמה מעט זמן אנחנו מכירות בכל הזדמנות שיש לך... אני רוצה להכיר אותך, אני רוצה שתכירי אותי... אני רוצה שתטריפי אותי. אבל אני בעיקר רוצה להטריף אותך...
מאת: Toasterit | 2011-09-16 | מס' צפיות: 898 | מס' תגובות: 2
<< 1 2 3 >>